רגע אחרי החתונה... חלק ב'
בסוף, לא הייתה לנו ברירה.
התחלנו לפתוח את הכספת בזהירות כאשר כל נקישה מתכתית מגבירה את פעימות ליבנו בחוזקה.
הוצאנו את המעטפות והתחלנו לכתוב ולחשב.
במעטפה הראשונה שהוצאנו חיכתה לנו הפתעה – חבר ילדות שלא התראינו עמו כבר מזה זמן רב רשם לנו צ'ק על סף אלף שקלים.
בהחלט מפתיע.
כנראה שהמזל האיר את פניו לאותו הבחור שכן מעת לעת שומעים עליו במדורי הכלכלה.
ההמשך היה הרבבה פחות מעודד.
לקראת סוף הערב מצאנו את עצמנו עם מאה ועשרים אלף שקלים בלבד כשחוב כבד של יותר ממאה אלף שקלים רובץ על כתפיינו.
לא היה לי מושג איך אני עומד לשלם את הכסף וכסיפרתי להורי על הוצאות החתונה העצומות שהיו לנו כל מה שנותר להם להגיד זה "אמרנו לך" לא יכולתי לבוא אליהם בדרישות נוספות שכן הם מימנו חלק נכבד מהוצאות החתונה. בשלב זה כבר אף מזכרות מחתונה לא יכלו לעודד אותנו.
עכשיו צריך לראות מה עושים, מצב בכלל לא פשוט.
אין לי מושג מאיפה מתחילים.
בוא נאמר שכרגע אני צריך להנות מכל שניה שיש לי במלון המפואר כי בשנים הקרובות אני הולך לבלות את החופשות שלי באוהל קמפינג קטן לייד הכנרת.
חיבקתי את הנסיכה שלי בחום.
היא הייתה כל כך יפה ושברירית.
נראה לי שהיא הרגישה ממש רע עם עצמה ועם כל הפזרנות האובססיבית שליוותה את ההכנות לחתונה.
לאחר כמה דקות שבהם ההינו בהלם וחשנו שחרב עלינו עולמנו התחלתי להפעיל את הראש ולנסות ולמצוא פתרונות יצירתיים.
בבוקר היום שאחרי טלפנתי לבנק ולהפתעתי גילתי שאני רשאי לקבל הלוואה על סך מאה אלף שקלים (שזה פחות או יותר הסכום שחר לנו..) בריבית סבירה ולתקופה של חמש שנים.
ההחזר החודשי שלנו, אם כך, יעמוד על פחות מאלף וחמש מאות שקלים.
בהחלט לא נעים ומרחיק מאיתנו כל אפשרות לקנות דירה בחמש השנים הקרובות, אבל גם בהחלט משהו שאנו מסוגלים לעמוד בו מבלי לפגוע אנושות באיכות החיים שלנו.
ביד רועדת חתמתי על הסכם ההלוואה וכך כיסתי את כל הוצאות החתונה.
ועצתי אליכם – היו שקולים.
אמנם מתחתנים רק פעם בחיים אבל זה לא אומר שכל החיים חייבים לשלם על הפעם הזו.